close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

באיזו חתונה נמחלים העוונות

הרב שמעון פרץג אדר, תשפא15/02/2021
פרק נט מתוך הספר רשפי דת א
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק נט מתוך הספר רשפי דת א

תגיות:

באיזו חתונה נמחלים העוונות

"וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל... על נשיו לו לאשה" (כח,ט).

וזו לשון רש"י "בשמת בת ישמעאל - ולהלן קורא לה מחלת, מצינו באגדת מדרש ספר שמואל, ג' מוחלין להן עוונותיהן - גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת, שנמחלו עוונותיו" (לו,ג).

האם נמחלו עוונותיו של עשיו בנישואיו הראשונים

צריך

להבין מדוע התורה חדשה לנו דבר זה רק באשתו השלישית של עשו?

נלע"ד בעזה"י ללמוד מכאן שלא נמחלו עוונותיו של עשיו בנישואיו עם שתי נשותיו הקודמות. על מנת להבין את ההבדל בין הנישואין הראשונים והשניים לבין נישואי האשה השלישית עלינו להבין מדוע נמחלים עוונותיו של הנושא אשה. וכן עלינו להבין מדוע נמחלים עוונותיהם של גר שנתגייר והעולה לגדולה.

נלע"ד בעזה"י להסביר הדברים על פי מה שנקדים להבין מדוע בית דין של מטה אינו מעניש ילד הקטן מגיל שלש עשרה, וכן בית דין של מעלה לא מעניש בחור הקטן מגיל עשרים.

התפתחות הדרגתית

האדם מתפתח בשלבים, ובכל שלב מתווספת בו בגרות שכלית ובגרות נפשית, על מנת שיוכל להתמודד עם נפתולי החיים. על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעריו" (ח,כא) דרשו חז"ל "מנעריו כתיב, משננער ממעי אמו נתן בו יצר הרע" (רש"י), ואילו יצר הטוב מתעורר בו רק בגיל שלש עשרה, אשר על כן קרא שלמה המלך ליצר הרע "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד,יג) ואילו ליצר הטוב קרא "ילד מסכן וחכם" (שם).

מכיוון שלאדם בראשית דרכו אין מספיק כוחות חיים ובשלות להתמודד עם סיבוכי הגוף, ובלשון חז"ל אין בו עדיין יצר טוב, הוא לא נענש עד גיל שלש עשרה. אמנם בי"ד של מעלה לא מעניש עד גיל עשרים, כיון שילד בגיל שלש עשרה אמנם יותר בוגר מלפני כן, וזהו שלב חשוב בחיים, אבל עדיין הפזיזות שולטת בו והבגרות חסרה, ורק כאשר הוא מגיע לגיל עשרים גם בי"ד של מעלה יכול להעניש אותו אם ימשיך לחטוא.

הנישואין הם שלב נוסף בהתפתחות האדם

כעת נוכל לגשת להבנת הענין שפתחנו בו. גם הנישואין הם שלב חשוב מאד בהתבגרות השכלית והנפשית של האדם, וכמאמר חז"ל "אמר ר' אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם" (יבמות,סג:). כלומר, אדם ללא אשה חסר כוחות חיים, הן במובן הפשוט יותר, דהיינו במישור ההשלמה הנפשית של השילוב המושלם של שכל [איש] ורגש [אשה], וכן השילוב המושלם של שימת לב לפרטים קטנים [אשה] ופעולה מתוך שאיפות גדולות [גבר], והן במישור הפסיכולוגי, שהאדם מרגיש רוגע ושלוה, כיוון שמצא את אשתו ומקומו, והן במישור המעשי, שהאדם נכנס לחיים המעשים וישנו עול על צואריו, והִכַנסות זו מקפיצה אותו לבגרות נפשית גדולה, והן במובן היותר עמוק והיותר נשמתי של חיבור הנשמות שהיו במקורם נשמה אחת שהתחלקה כאשר ירדה לעולם הזה (זוה"ק), וכל זמן שאדם לא נשא אשה לא באו שני חלקי הנשמה לחבור והשלמה.

הנישואין כצומת

האדם המתחתן, שהיה חסר כוחות חיים עד החתונה, עומד בפני אפשרות להתחלה חדשה על ידי כוחות החיים החדשים שקיבל וכן בקבלתו בגרות נפשית שהיתה חסרה לו. הוא עומד בפני צומת דרכים, האם יעלה במעלות הנפש והנשמה אל על וינצל את הכוחות החדשים שקיבל ואז יתברר שחטאיו קודם לחתונה נבעו מחוסר כוחות חיים, וממילא ימחלו עוונותיו או שמא ימשיך האדם בדרכו ללא תיקונה וממילא לא ימחלו עוונותיו [לא מסתבר שגם חתן הממשיך לחטוא ימחלו עוונותיו לגמרי]. וזו גם הסיבה שגר שנתגייר והעולה לגדולה נמחלים עוונותיהם, כיוון שהם מקבלים כוחות חיים חדשים להתחלה חדשה.

ההבדל בין הנשים הראשונות לבין האשה השלישית

כעת יובן מדוע לא נמחלו עוונותיו של עשו כאשר נשא את שתי נשיו הראשונות, גם משום שהיו כנעניות ונאמר עליהן "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט,כה), ואילו עשו הוא מזרעו של שם וממשפחת אברהם ואין שניהם יכולים להתחבר מבחינה נשמתית פנימית, וגם משום שהם לא יצרו אמון הדדי ושותפות ביניהם.

דוגמא לכך: "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן" (כז,טו). וזו לשון רש"י "אשר אתה בבית - והלא כמה נשים היו לו, והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן". כלומר, הקשר בין עשיו ונשותיו היה בנוי אך ורק על התועלת ההדדית ועל סיפוק היצר, ולכן לא עשיו ולא נשותיו קיבלו כוחות חדשים כתוצאה מנישואיהם, וממילא לא נמחלו עוונותיהם.

אבל בשמת [מחלת], שהיתה בת ישמעאל מזרע שם וממשפחת אברהם, התאימה מבחינה נשמתית לעשו, ואולי בגלל זה היו לה תכונות אופי דומות או משלימות לעשו ואשר על כן נוצרו חיי משפחה שהיו מבוססים על אמון ועל השלמה הדדית שאולי נוצלו לרעה.

חיזוק לדברנו על פי דיוקו של האוה"ח הקדוש

האוה"ח דייק ממה שכתוב לגבי יצחק ורבקה "לו לאשה" שהיא ראויה לו, וכמו כן כתוב לגבי אשתו השלישית של עשיו "לו לאשה" ומשמע שהיא ראויה לו.

יתכן גם לומר, שבאמת בפועל לא נמחלו עוונותיו של עשיו אלא רק לפרק זמן קצר של הנישואין, אבל מיד לאחר החתונה כל עוונותיו חזרו אליו, כיון שלא השכיל לנצל את החתונה למטרות טובות.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה